רת בע"מ נ' דבורצקי קוגן

החלטה

עיון בבקשות המבקש מעלה כי ההתנגדות הוגשה באיחור ואף המבקש מודה בכך בתצהירו. יחד עם זה הוא מפנה בתצהיר לבקשה להארכת המועד. המבקש לא צירף בקשה להארכת המועד ואף בהתנגדותו המצורפת לתצהיר, כמו גם בכל בקשותיו בעניין עיכוב ההליכים, אין כל הסבר ונימוק להגשת ההתנגדות.

המועד להגשת התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב הינו 30 יום ממועד קבלת האזהרה, כפי שנקבע בסע' 81א1(ד) לחוק ההוצאה לפועל.

דינו של מועד אשר נקבע בחיקוק להיות מקוים כלשונו. קרי, היה על המבקש להגיש התנגדותו במועד.

לבית המשפט סמכות להאריך את המועד שנקבע בחיקוק רק מטעמים מיוחדים שיירשמו, וזאת לפי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.

בע"א ע"א 6842/00 משה ידידיה נ' סול קסט, שניתן ע"י כב' השופט ב. אוקון, ביום 15/03/2001 נקבע:

"העיקרון - ידוע. המועד להגשת ערעור אזרחי קבוע בחיקוק. על כן חובה על מבקש הארכת המועד להצביע על טעם מיוחד כדי שבקשתו תענה. לעניין זה מקפידים עם בעל הדין הקפדה יתרה. "משקבעו התקנות שיש להגיש ערעור תוך 45 יום, והמערער איחר אפילו ביום אחד, אין להיעתר לבקשתו, כדבר שבשגרה, שאילו בית המשפט היה עושה כן, היה למעשה משנה את המועד הקבוע בחיקוק מ-30 יום ל-31" (זוסמן, סדרי הדין האזרחי (ירו', ש' לוין עורך, מה' 7, 1995) 897).

אך "טעם מיוחד" כמוהו כשקית - היא אינה עומדת עד שלא יוכנס לתוכה משהו".

משמעות הדבר היא שאין המבקש יכול לעתור בפני בית המשפט להארכת המועד להגשת התנגדותו מבלי שיפרט בפני בית המשפט מה היה אותו נימוק מיוחד שמנע ממנו את הגשת התנגדותו במועד. בקשה סתמית להאריך המועד רק מן הטעם שההתנגדות הוגשה באיחור או רק מן הטעם כי בידי המבקש טענות נגד התביעה שהוגשה נגדו, איננה יכולה להתקבל.

על בית המשפט להקפיד הקפדה יתירה על המועדים שנקבעו בחוק, כפי שנאמר ע"י כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"א 1643/00 פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ נגד פקיד שומה ירושלים:

"אין ספק כי במישור הדיוני יש ליתן חשיבות רבה למועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי הדין לצורך עשיית פעולות במסגרת ההליך השיפוטי, וחריגה ממועדים טעונה הגשת בקשה להארכת מועד תוך הצגת הטעמים לכך וקיום טעמים מיוחדים למתן ארכה, הקפדה נאותה של לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, שאחרת לא ניתן לנהל מערכת שיפוט סדירה ותקינה, וסופן של חריגות כדון אלה שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעל-דין, ולעיתים אף להסב נזק לציבור הרחב".

מאחר והמבקש לא ציין ולו במידה מזערית מהם הטעמים לאיחור בהגשת ההתנגדות, הרי דין התנגדותו להידחות על הסף, וממילא אין עילה לעיכוב ההליכים נגדו.

לאור האמור, אני דוחה את הבקשה להארכת המועד ועמה את ההתנגדות. המבקש ישלם למשיבה הוצאות בסך 900 ₪.

ככל וניתן צו לעיכוב ההליכים, אף באופן זמני, הרי הוא מבוטל בזה.

יוער, כי אין בהחלטה זו הכרעה בעניין טענות המבקש לגוף המחלוקת וככל ובידו עילות כנגד המשיבה, שמורה זכותו לתבוע אותה בהליך נפרד.

ניתנה היום, כ"ב שבט תשע"א, 27 ינואר 2011, בהעדר.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: